זהר! עכשיו מוצאי חג סוכות. חזרנו מישיבה על קפה אצל ביז'ו. אני לא יודע אם אתה מודע לזה, אבל בדיוק לפני שנה בשעה זו ישבנו שם בהלם, אבודים, אחוזי טירוף בעיניים, כי הבוס הנוכחי שלך, או מי שאחראי לזה, דאג הפעם להפיל עלינו את השמיים באמת. הלכנו לבקר אותך היום בצהרים, ואני מקווה שהצלחנו להעביר לך שעה מהשעמום האינסופי שבטח אתה נמצא בו כרגע. בערב הלכנו להורים שלך, כרגיל, דיברנו, צחקנו, וצברנו כוחות חדשים. תדע לך שהם המנחמים היחידים שלנו כרגע בכל העסק הלא הגיוני הזה. דברנו על השנה שאנחנו מארגנים לך, ופתאום התמלאתי רגשי אשם וכעס עצמי, שכבר עברה שנה והיא עברה כל-כך מהר, והרי אומרים שכשהזמן עובר מהר, סימן שטוב לנו. שמתי לב שכבר הרבה זמן לא יצא לי לחשוב עליך, וזה ממש לא בסדר, כי תאמין לי אחי, היתה לי מה זה חרא של שנה, ואתה באמת חסר לי מאוד. כנראה שהייתי עסוק מאד בזמן האחרון, בכל זאת חזרנו לשגרה ולעבודה, וכל הסידורים של הטיול לחו"ל, בקיצור בלגאן, אתה יודע איך זה. אז אני מתנצל ומקווה שאתה סולח. בכל מקרה, ארגנו פה ערב לכבודך , לציון יום השנה שאתה כבר לא אתנו, אז אחי, תנסה לארגן לעצמך איזה אפטר, ואם הם לא נותנים לך, אז תדפוק להם איזו עריקות טובה - אתה יודע מה, זה אפילו רעיון יותר טוב. לא משנה, העיקר שתגיע, כי כולם הגיעו והם פה רק בשבילך, אז אל תאכזב. זהר, הלכת פתאום והצלחת להשאיר לי, ולכולם אני מניח, פצע פתוח בלב, שלא נראה לי שייסגר בזמן הקרוב, אם בכלל?! שום דבר כבר לא אותו דבר כמו שהיה, והכל הופך להיות לא בסדר ולא הגיוני כשאתה לא פה. אתה חסר לנו בכל מקום ובכל סיטואציה שלא תהיה. תאמין לי, החלומות עליך ואתך, זה הדבר הכי טוב והכי מחזק, וזה כבר מזמן לא קרה. אז אחי, אם לא איכפת לך, תבוא בבקשה לבקר באיזה חלום לאחד הלילות הקרובים, כי יש לנו הרבה על מה לדבר, וצריך לסגור כמה עניינים, וחוץ מזה אני כבר באמת מתגעגע. הדס

לדף הבא
לדף הקודם