|
זהר בוקר טוב
החברה שלך מהקיבוץ מכינים לכבודך חוברת לרגל ה-30. 30 יום שאתה כבר לא פה. אני חייב להתנצל על הדברים שאכתוב ועל האופן שבו אכתוב אותם. תמיד הייתי מקריא לך דברים שכתבתי ואהבת אותם ועכשיו קשה לי מאד לכתוב, ודווקא עכשיו מגיעות לך הפנינים המלוטשות ביותר ואני מפזר ברוב טיפשותי, מספר אבנים פשוטות. אני מאמין שיום יבוא ואני אכתוב לך או עליך דפים רבים, היום הזה יגיע וכשהוא יגיע אני יודע שאתה כבר לא תחזור. זהר, רק שתדע שהעניינים מסתדרים כרגיל מלבד השמש, הירח ויתר חסרי הרגשות. אט אט אפשר לראות אנשים כואבים שמתמזגים חזרה עם החיים. תמיד שנאת לקבל, אני מדבר בעיקר על מחמאות, ביקורות טובות. שנאת דברי חנופה, למרות שהיו אלה הדברים המתאימים ביותר שיכלו להגיד לך. ועכשיו אתה קבור מתחת לכל כך הרבה אהבה, ואנשים עומדים מעליך ומפזרים מחמאות ומשפטי סיכום, תחת מספר קביעות שכל אחת היתה יותר מכעיסה אותך. ואתה שוכב בשקט ולא צועק "מספיק". רק שתדע שזה לא ייפסק עד שלא תעשה משהו. אחי, קשה להאמין, כן, היית מציאותי, כל כך מוחשי. במכולה בה אנו ישנים תלינו תמונה כל כך אופיינית לך. לפעמים אני מתקרב אל התמונה ומסתכל לך ישר, חזק, עמוק לתוך העיניים ואתה ממשיך לצחוק. זהר, אני מבטיח לכתוב לך עוד הרבה, כל מה שאכתוב עכשיו יסתכם, באתה חסר לי מאד בכל מובן, בכל זמן, כמעט בכל מצב. חבל לי יותר מכל על המחשבה הכל כך מיוחדת שלך, היא סיפקה את התנובה היותר טובה וגם היא הלכה. פירות טריים שלא ידעתי כמותם, דרכים חדשות. אתה חסר לי. אבירן |
