19.11.98
לטומי ונאוה דורון שלום,
התרגשתי מאד לקבל את מכתבכם. אנו משתתפים בצערכם על מות זהר ז"ל.
מי אני. אני יליד ארה"ב. עליתי ארצה בשנת '80 לבאר שבע. עבדתי במשך 11 שנה כרב קהילה
בבית כנסת קונסרבטיבי.
חזרנו הקיץ אחרי 3 שנים בארה"ב לכפר סבא.
כאשר שהינו בחו"ל קרובות משפחה נהרגו בפיצוץ בדיזנגוף. למדנו על בשרנו מה זה לאבד אהוב
לאלימות בארץ.
נדרתי נדר שלא אוכל לשמוע על מות אזרחים וחיילים ללא תגובה. החלטתי לטעת עץ לזכר כל
ישראלי שמת תוך כדי הגנה על הארץ.
כעסתי מאד על חוסר הרגישות של צה"ל בנוגע לבקשתכם לקיים טקס ללא רב צבאי. "איש
באמונתו יחיה". קראתי את הכתבה ב'הארץ' והבנתי את תחושתכם לכבד את בנכם בדרך שלכם
ללא כפיה דתית. אני בטוח שהרבה משפחות אחרות יקבלו יחס אחר מהצבא בעקבות המאבק
שלכם.
בכבוד רב,
יונתן פרלמן
